רש"י על ערכין כ״ט

1 גמ' הרי הן כהקדש - ויש בהן מעילה:

2 הרי הן כחולין - כשאר ממונו של כהן:

3 בשלמא רבנן - דמתניתין מפרשי טעמא וקרא דרבי יהודה כדקתני א"כ למה נאמר כל חרם כו':

4 שהקדיש שדה חרמו - שדה שהחרים ישראל והגיע לחלק כהן שדה שלא יאמר הואיל וכשיגיע יובל אם לא אפדנה אני מיד גזבר ויגאלנה אחר תתחלק לכהנים ביובל כדין מקדיש שדה אחוזה דהא שדה חרם לגבי כהן אחוזה היא כדכתיב כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ועכשיו שאני מוחזק בה תהא שלי שהרי דין הוא בשל אחרים אני זוכה אם היה ישראל מקדיש שדה אחוזתו כשיגיע יובל תתחלק לי בשל עצמי לא כל שכן:

5 תלמוד לומר כשדה החרם כו' - דהאי קרא במקדיש שדה אחוזה כתיב:

6 מה למדנו משדה החרם - על שדה אחוזה כו' מה שדה אחוזה שהקדיש ישראל וגאלה אחד מן הכהנים תצא מידו ביובל ותתחלק לכל בני המשמר כדאמר בפירקין דלעיל אחוזתו שלו ואין זו שלו אף שדה חרמו כו':

7 סבר לה כרבי ישמעאל - דמפיק לה במתניתין מיקדיש ואל תקדיש:

8 הלכה כר' יהודה בן בתירא - דסתם חרמים לבדק הבית:

9 ברייתא איפכא תניא - דרבנן אמרי לבדק הבית ורבי יהודה לכהנים:

10 רב גמריה גמיר - מרביה דרביה אגמריה דמתני' משבשתא היא:

11 ושדינהו - לד' זוזי בנהרא דהקדש הן לבדק הבית דאי לכהן לית להו פדיון ולכהן בעי מיתבינהו:

12 בזמן הזה - דליכא בית וליכא פסידא אלא איסורא הוא דרביעא עלייהו אפילו לכתחלה נמי:

13 אין עבד עברי נוהג - דאינו נמכר בזמן הזה:

14 ואין שדה אחוזה - דין שדה אחוזה שתהא נגאלת בגירוע אלא אם ירצה הלוקח להחזירה לו בדמים שירצה מחזיר ואם לאו אין כופין אותו וכן דין מקדיש שדה אחוזה בזמן הבית ואין היובל נוהג כגון משגלו שבט ראובן וגד שבטלו היובלות אין נגאלת אלא בשויה:

15 אין בתי ערי חומה נוהגין - דלא כייפינן ליה ללוקח אם בא מוכר לגאלה אפילו בתוך שנה:

16 אין גר תושב נוהג - שיהא ישראל מצווה להחיותו. גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:

17 כתיב - בעבד עברי כי טוב לו עמך וכתיב בגר תושב עמך ישב וגו' דלא תסגיר עבד אל אדוניו בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לה במסכת גיטין בפ' השולח גט דף מה. וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך וגו'. מכל מקום לתרוייהו קשיא דקתני אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן יובל:

18 מקרקעי - אין נוהגין כדכתיב בצאתו ביובל כשדה החרם:

19 מתני' כתוב אחד אומר תקדיש - גבי בכור דכתיב כל הבכור וגו' תקדיש דברים טו:

20 וכתוב אחד אומר לא יקדיש - אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו וגו' ויקרא כ״ז:כ״ו:

21 הקדש עילוי - להעלותו בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן:

22 ואי אתה מקדישו הקדש מזבח - שיהא שם זבח אחר חל עליו:

23 גמ' ורבנן - דנפקא להו הך דרשא לעיל ערכין כח: מכל חרם קדש קדשים:

24 אל תקדיש מיבעי ליה ללאו - שאם מתפיסו לשם זבח אחר עובר בלאו:

25 שמצוה להקדישו - לשם בכור ואף על פי שהוא קדוש מאליו:

26 ורבי ישמעאל - אמר לך אי לא מקדיש ליה לא קדיש בתמיה:

27 לא צריך לאקדושיה - ולית ליה לרבי ישמעאל הך דרשא:

28 מתני' המוכר. בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג:

29 פחות משתי שנים - אבל לאחר שתי שנים אם רוצה לפדותה פודה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה כדכתיב ויקרא כ״ה:כ״ז וחשב את שני ממכרו שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל ומחלק הדמים לפי השנים כגון אם מכרה קודם היובל עשר שנים בעשר ליטרין נמצא שמכר פירות של כל שנה ושנה בליטרא שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל הלכך אם שהתה ביד לוקח ה' שנים ואח"כ בא מוכר לגאלה מנכה לו לוקח ה' ליטרין ליטרא לכל שנה שאכלה שכך עלה חשבון כשיוצא מתחילה:

30 אינו עולה מן המנין - השתי שנים דהא שני תבואות כתיב שתי שנים הראויין לתבואה תשהה ביד לוקח אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה שאפי' ניר לא עשה בה איהו אפסיד אנפשיה ועולה לו במנין שתי השנים:

31 שלש תבואות - אותה העומדת בה בשעת קנייה ושתי תבואות בשתי שנים שתהא בידו:

32 גמ' אינו גואל לא קתני - דליהוי משמע אינו דין שיכופו את הלוקח להחזיר לו בפדיון בפחות משתי שנים:

33 דאפילו קרקושי נמי אסור - למוכר להראות זוזין ללוקח כדי שייטב בעיניו להחזירה לו:

34 שנים תקנה - במספר שנים אחר היובל תקנה דמשמע שתהא קנויה לו שתי שנים ואי מהדר ליה מקמי הכי עובר בעשה:

35 מכורה ויוצאה - ביובל וזה הלוקח איבד מעותיו:

36 אינה מכורה כל עיקר - והמעות חוזרין:

37 מכורה כבר - קודם היובל:

38 אמה העברייה יוצאה בסימני נערות כדתניא קדושין דף ד. ויצאה חנם אלו ימי נערות:

39 התם - בתו שמכר בקטנותה ויצאה בת חורין בסימני נערות לא הדרא ומזדבנא לעולם כדאמרינן קדושין דף יח. ואין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות דנפקא לן מבבגדו בה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה הלכך יציאה גמורה היא ואיכא למימר ק"ו דאי מזדבין לה בימי נערות דאינה מכורה אבל שדה היוצאה לבעלים ביובל הדרא ומזדבנא לאחר היובל אם ירצה הלכך בשנת היובל נמי רשאי למוכרה ויוצאה לו בחנם:

40 אחר היובל - משמע אחר היובל מיד:

41 שנים תקנה - שאם תקנה שדה תהא בידך שתי שנים בעל כרחו של מוכר ואפילו הוא רוצה לפדותה:

42 לפי רוב השנים - שיהיה עד היובל תרבה מקנתו תמכרנה ביוקר שהרי עד היובל תהא קנויה לו אם לא יפדנה ולפי מעוט השנים תמכרנה בזול כדי שלא תונה את חבירך. ושמעינן מהנך קראי דמוכרין בין בסמוך ליובל שעבר בין מופלג ממנו כמה שנים:

43 למספר שני תבואות - שלא תשהה ביד הלוקח כלום שהרי באותה שנה עצמה לקחה מידו אבל מכורה היא לכך שיאבד מעותיו:

44 ופרכי' ואי אזדבוני מזדבנא - לאחר שתי שנים ליהדרה בחנם בשביל יובל שעבר עליה מי לא תניא וכו':

45 נחית לאכילה - שהרי קודם היובל התחיל לאוכלה הלכך מקיימינא ליה קרא כדכתיב שני תבואות אבל הקונה בשנת היובל לא נחית לאכילה:

46 חדא הא - דאמר שמואל אינה מכורה כל עיקר:

47 יצא לחירות - דהמוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו לפדותו ויפטרנו לחירות משום דאפקעיה ממצות וכן המוכר עבדו אפי' לישראל בחוצה לארץ יצא לחירות:

48 חדא הדרי זביני - מחדא מהנך תרתי שמעית מיניה דמר שמואל שהמקח בטל והמעות חוזרין או מהך דהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה או מהך דהמוכר עבדו לישראל בחוצה לארץ:

49 וחדא לא הדרי זביני - אלא הלוקח מפסיד המעות ולא ידענא בהי מינייהו המקח בטל. ואי קשיא פשיטא דמהך דהמוכר שדהו בשנת היובל קאמר שמואל דהמקח בטל והמעות חוזרין דאם מעות אבודין מאי איכא בין רב לשמואל איכא בינייהו אי שמיט לוקח וקצצן אילנות שהיו בה לרב דאמר מכורה היא שדה הדרא ואילנות דקץ קץ לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה הדרי אילנות ואע"ג דלוקח לא שקל זוזי אי נמי כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק לוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקיימא לן קידושין כו. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכורה ויוצאה שדה הדרא ומטלטלין מיקנו לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הויא חזקה:

50 אלמא לא הדרא זביני - והלוקח מפסיד וכיון דבההיא חזינן דלא הדרי זביני ודאי כי אמר שמואל בהא אינה מכורה ומעות חוזרין: